היהדות מלאה יראה מטומאה, הפחד גדול והאיסורים חמורים ומגיעים אפילו עד לשמי המדינה. השמעתם על הפסיקה האוסרת על כהנים לטוס במטוסים העוברים בהמראתם מעל בית העלמין בחולון. הפתרון היחיד שנמצא עבור כהן הרוצה לבקר את הקהילה בברוקלין זה לעטוף עצמו בשקית ניילון. מחקרים הוכיחו שניילון הוא חומר מבדד טומאה הרבה יותר טוב מאלומיניום.
אז איך אפשר בכלל לבדוק זאת בצורה מדעית? צריך קודם כל להניח הנחות, לאסוף עובדות, להבחין בין משתנים וקבועים, ולבצע ניסוי אחד, שתיים או יותר ולהסיק מסקנות. דבר ראשון הייתי צריך למצא טומאה שאוכל לבצע איתה ניסוי. התברר שזה ממש פשוט! אישתי! היא טמאה אחת לחודש ולאורך זמן. ממש אידיאלי! אפשר לבצע ניסויים חוזרים עם משתנים שונים וגם עם קבועים.
ידוע שטומאה היא דבר נורא ואיום ולכן בניסוי הראשון נהגתי בזהירות רבה. דבר ראשון רכשתי בטוח חיים וכתבתי צוואה. חיכיתי למחזור החודשי, וכשהגיע, חבשתי קסדה ומשקפי מגן, נגשתי לאישתי ונישקתי אותה על לחייה. חטפתי מייד סטירה מצלצלת כי אישתי שומרת מסורת. מאוד שמחתי שהייתה קסדה לראשי ושהמשקפיים הסתירו את הדמעות.
עכשיו היתי צריך לבדוק אם אכן נדבקתי בטמאה, האם נגיעה מספיקה? מה הוא זמן המגע המינימלי? מתי זה בטל בשישים ומתי בשיבעים? נשאיר שאלות אלו לאחר כך, דבר ראשון צריך להבדק! הלכתי לרופא וביקשתי להבדק. הרופא לא מצא שום דבר מעבר לדברים הרגילים. גם בבדיקת הדם לא מצאתי שום דבר מיוחד. אמנם היית עלייה קלה ברמת הקולסטרול, אך הרופא מייחס זאת יותר לנטייה שלי לעבר מקדונאלד. סעיף הטומאה היה חסר בתוצאות הבדיקה, ממש חוסר אחריות!ראיתי שאי אפשר לסמוך על מערכת הבריאות הציבורית ונזכרתי שפעם כשעליתי לתורה ותרמתי לבית הכנסת, אמר הרב: "ובעבור זה תזכה לבריאות ואריכות ימים". אז החלטתי ללכת לאותו רב ולדרוש קיום ההבטחה. הרב ביצע בי "תיקון" ועכשיו כואבת לי הרגל.
בינתיים הזמן עבר ואשתי כבר לא במחזור והטומאה עברה ללא סימנים מיוחדים. לי זה בכלל לא כאב (חוץ מהסטירה). אז המסקנה היא שאין מה לפחד מטומאה, זה עובר' זה לא כואב, אין סימנים חיצונים ולא צריך אנטיביוטיקה, אפשר להיפטר מזה בקלות ע"י רחצה, רצוי במים זורמים ולא שאובים ורצוי בערב. שקיות ניילון מספקות הגנה של 100%.
מקווה לשמוע סיפורים מאנשים אחרים שהצליחו לעבור את הטומאה בשלום.
מקורות נוספים
