יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

ברכות, ברוך השם!

בדרכי לעבודה הבחנתי באישה זקנה עומדת לצד הדרך ומבקשת טרמפ. מזג האויר היה סגרירי, רחמי נכמרו על האישה והצעתי  לה טרמפ. הדרך הובילה אותנו בינות לכפרים וקיבוצים ובכניסה לאחד הכפרים ביקשה ממני האישה לעצור. גשם החל לרדת והדרך אל תוך הכפר (הערבי) הייתה ארוכה. על כן פניתי אל תוך הכפר ואמרתי לאישה שתורה לי את הדרך. בהגיענו אל פתח הבית, פתחה האישה במטר ברכות ארוך: " אלוהים ייתן לך בריאות ואריכות ימים ופרנסה טובה....וכו'...".
לא הבנתי, מתי בדיוק התחיל אלוהים לעבוד אצלה?! היא קיבלה ממני הסעה, אבל אלוהים ישלם! הוא יתן לי בריאות והוא יתן לי פרנסה! אתם מבינים? אם לא הייתי עוצר, אז במקום ברכה הייתי בטח מקבל איזו קללה עסיסית ומייד כשהייתי מגיע למשרד הייתי מוצא שם מכתב פיטורין - כי אלוהים עובד אצל הגברת.

תעשיית הברכות התפשטה לה בארצנו האהובה. יש לך כאב בבירכיים, אין צורך ללכת לרופא ולעבור ניתוח קשה. תמורת מאתיים וחמישים שקלים, תרומה כמובן (כי זה פתור ממס),  אתה מקבל ברכה שעשה ממך בן-ג'ונסון (אלוף ריצה).
אתה לא מצליח למצא אישה?  אין בעיה! תמורת 1850 שקלים, משרד השידוכים "בעזרת השם" יתן לכם ברכה, ובקרוב בעזרת השם תהיו נשואים עם חמישה ילדים ולא משנה כמה אתם מכוערים!

מה הבעיה לפתוח מפעל ברכות? כל מה שצריך זה זקן וסדין על הראש! לא צריך עוסק מורשה, אתה הרי עושק מורשה בשם השם! יש לך רשיון מלמעלה. לא צריך משרד בדיזינגוף, החדר הכי חשוך בבית הכי טוב! עדיף בלי כסאות, שטיח על הרצפה ופרגוד אדום על החלונות יעשו את העבודה. לא צריך לשכור פועלים, לא צריך מכונות, השם עובד אצלך ומי צריך יותר מזה? הקורבן משלם, אתה מברך, ואלוהים עושה את העבודה. הברכה לא עבדה? המכוערת לא מצאה חתן? לא להכנס לפאניקה ולא צריך דיאטה!  בתוספת של 800 שקלים אתה נותן ברכה מחוזקת, ובשביל 1200 שקלים נוספים, סופר ברכה ואות בתורה ושתי ידיים על הראש!

זה הוא זה להפעם, הפתק ששמתי בכותל לא הביא את הזכייה בלוטו ואני צריך ללכת לעבוד!

מוזות ומזוזות

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ."

בדרך לחדר האוכל של המפעל עברתי דרך השירותים כדי לתרום את תרומתי הצנועה למפלס הקישון. בעודי נוטל ידיים לאחר מעשה, יצא לו שמעון (השם האמיתי שמור במערכת) מחדר הכסא כשהוא ממהר לחדר האוכל להשלים את החסר. שמעון היה כנראה רעב מאוד, כי נטילת הידיים שלו הייתה וירטואלית לחלוטין, והתבססה על שיטת הניקוי היבש.

בכניסה לחדר האוכל השתרך לו תור לא ארוך במיוחד, ואיש איש ואישה, בהכנסם לחדר האוכל הרימו ידם ונישקו המזוזה. בהגיע תורי הרמתי גם אני את ידי לנשק המזוזה, אבל או אז נזקרתי בידידי שמעון הבעל ניקוי יבש שנכנס לפני חדר האוכל. ידי נעצרה לה באחת, תוך שאסוציציות לא נעימות עולות בראשי. מאז אני לא מנשק מזוזת אם אין לי בקבוקון אקונומיקה קטן בכיס.

צרוף מקרים שארע בביתי לאחרונה, הביא אותי לבדוק את המזוזה. מכונת הכביסה שלנו התקלקלה, ויומיים אחר כך נשבר הלהב במכסחת הדשא ובתיבת הדואר היה חשבון חשמל גבוהה במיוחד. מייד ידעתי... יש בעיה עם המזוזה. פתחתי את בית המזוזה ומייד נתבררה לה הבעיה! בבית המזוזה לא היתה בטריה? הוצאתי מבית המזוזה את כתב האחריות ושמתי במקומו בטריה דורסל (אני לא לוכח צ'נסים). מאז, טפו..טפו..טפו.. לא התקלקלה לי מכונת הכביסה.