"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ."בדרך לחדר האוכל של המפעל עברתי דרך השירותים כדי לתרום את תרומתי הצנועה למפלס הקישון. בעודי נוטל ידיים לאחר מעשה, יצא לו שמעון (השם האמיתי שמור במערכת) מחדר הכסא כשהוא ממהר לחדר האוכל להשלים את החסר. שמעון היה כנראה רעב מאוד, כי נטילת הידיים שלו הייתה וירטואלית לחלוטין, והתבססה על שיטת הניקוי היבש.
בכניסה לחדר האוכל השתרך לו תור לא ארוך במיוחד, ואיש איש ואישה, בהכנסם לחדר האוכל הרימו ידם ונישקו המזוזה. בהגיע תורי הרמתי גם אני את ידי לנשק המזוזה, אבל או אז נזקרתי בידידי שמעון הבעל ניקוי יבש שנכנס לפני חדר האוכל. ידי נעצרה לה באחת, תוך שאסוציציות לא נעימות עולות בראשי. מאז אני לא מנשק מזוזת אם אין לי בקבוקון אקונומיקה קטן בכיס.
צרוף מקרים שארע בביתי לאחרונה, הביא אותי לבדוק את המזוזה. מכונת הכביסה שלנו התקלקלה, ויומיים אחר כך נשבר הלהב במכסחת הדשא ובתיבת הדואר היה חשבון חשמל גבוהה במיוחד. מייד ידעתי... יש בעיה עם המזוזה. פתחתי את בית המזוזה ומייד נתבררה לה הבעיה! בבית המזוזה לא היתה בטריה? הוצאתי מבית המזוזה את כתב האחריות ושמתי במקומו בטריה דורסל (אני לא לוכח צ'נסים). מאז, טפו..טפו..טפו.. לא התקלקלה לי מכונת הכביסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה